בס"ד
בעבודות שלי אני משתמשת בעיקר בצילומים שצילמתי, אותם אני מעבירה לתחריט והדפס רשת. הדימויים מודפסים על מצעים שונים כגון: נייר, טקסטיל וקנבס. בהדפסי הרשת אני ממשיכה לעיתים לצייר בצבעי-בד. התחריטים הם לרוב מונוכרומטיים בגודל קטן-בינוני, הדפסי הרשת בצבע (הניתן בחלקו ע"י הטקסטילים) והם בגודל בינוני–גדול. חלק ניכר מהעבודות הינן מונוטייפים (הדפס יחידני), חלק אחר מורכב מווריאציות של אותו דימוי ובאחרות ישנן סדרות מוגבלות.
העבודות נעות בין הפיגורטיבי למופשט ומאופיינות במרקמי שטיחים דחוסים מהם מבליחים/ נטמעים הדימויים השונים. מרקמים וצורות אלה נמצאים בתודעה הויזואלית שלי שהושפעה מהסביבה התרבותית בה גדלתי. הנושאים נעים בין האוטוביוגרפי לכללי באמצעות בחינה של מספר דימויים מרכזיים. הראשון, הוא דימוי הגוף השונה בשכבות של גילוי וכיסוי כמו למשל בפורטרטים של ביתי בהם אני בוראת אותה כל פעם מחדש. כמו כן, אני עוסקת בזהות המגדרית-אתנית שלי דרך הטיפול במושגים של חסר, געגוע והזדהות עם אימי באמצעות הדימויים של תכשיטיה האבודים. זאת על ידי יצירה של תבליטי תכשיטים ללא צבע, קופסת תכשיטים ריקה ועוד המביעים את תחושת ההיעדר ואת צריבת הזיכרון. דימוי נוסף הוא הברוש שמוצג על פני משטחים ופטרנים שונים. בעבודות אלו אני מעניקה פרשנות אישית לברוש- סמל הישראליות, ובכך מגדירה ישראליות אישית שלי. הדימוי אשר מעסיק אותי לאחרונה באופן אינטנסיבי הוא הלב. זה התחיל מלב שרקמתי שנראה כתכשיט פיליגרן, בחלק האחורי החוטים היו באי סדר כהקבלה פיזית ורגשית ללב האנושי. אני בוחנת את מנעד הרגשות באמצעות דימוי זה דרך רקמה, קריעה, צילום והדפס מהבנאלי, יפה למשובש.
ההדפס מאפשר שימוש בצילומים לפני ובתוך התהליך, עבודה בשכבות, יצירת וריאציות והתפתחות של הדימוי. אופי העבודה הדקדקני והעמלני על המתכת מתאים ליצירת אורנמנטים ומשרת בצורה אינהרנטית חלק ניכר מהנושאים המעסיקים אותי. ב"משאקר" (2010) מספר לוחות היוו את העבודה עצמה (כמו רדי מייד), כמו גם יצירת תבליטים ללא צבע המעבירים למתבונן את תחושת החסר והריק מוטיב החוזר בעבודות שלי. בתהליך העבודה תיעדתי בצילום התרחשויות מהם נוצרו דימויים חדשים שהועברו להדפס. הדימויים שהתקבלו יכלו להתקיים רק בתהליך העבודה בתחריט. הצילומים הפכו לגוף עבודות המהווה חלק בלתי נפרד מהעשייה שלי.