בס"ד
"משאקר"
מרים נסעה לפראג והשאירה לי הודעה: " במחשב יש תיקיה תצרבי ותעבירי לכרמי" בתיקיה זו היו תצלומים של תכשיטים תימניים לספר "מעשה רוקם", שאחותי ערכה. לא הייתי צריכה לחפש רחוק, התצלומים על מרקמיהם העשירים נתנו לי את ההשראה לעבודות.
בתחריט יש מעין התחקות אחר העבודה הדקדקנית של מעשה הצורפות. העבודה בתחריט בפורמט קטן כמוה כעבודה על תכשיט, התחריט הינו הדפס בצבע מלוח מתכת עליו צרובים דימויים שונים.
התחריט זימן לי אפשרות נוספת, להדפיס את העבודות בתבליט ללא צבע. במבט ראשון ומרחוק, רואים נייר לבן, אולם, ככל שמתקרבים מגלים את הטבעת הצורה, את צריבת ה"זיכרון".
חשבתי על אמא שלי, על התכשיטים שנאלצה להשאיר שם, על המעט שהביאה ועל הסיפורים שהם ממשיכים לייצר. בתערוכה אני מנסה לגעת בגעגוע לתכשיט, לגעת בזיכרון שלא נמחה גם כאשר המשיכו לייצר בארץ תכשיטים תימניים ב"בצלאל" ועוד. תכשיטים אלה הפכו לסמל הישראליות האותנטית, נציגי היופי התקשטו בהם כשייצגו את ישראל והיו מתנה מועדפת בבית הנשיא לשגרירים מהעולם. אלא, שאלה היו גירסאות, לא הדבר עצמו. "תשמעי את הצליל של העגילים, הוא מיוחד...בארץ זה לא אותו הדבר".
בספר המשפחתי "משובץ ומרוקם" כתבה אחותי "בפסח אהבתי לסדר את "מגרת הזיכרונות של אמא. היו בה צעיף דק ועדין ממשי כתום עם אין סוף נקודות לבנות, זוג עגילים גדולים, עבודת פיליגרן ושבעה חרוזי ענבר כתומים. היו אלה רמזים לחפצים שקיבלה אמא מסבתא חממה לחתונתה. היא שמרה עליהם במסע הנדודים לארץ ופה ניסתה להשלים את אלה שהשאירה שם...היא המשיכה במסע החיפוש, או אולי אחר זיכרונותיה. אנחנו חמש בנותיה, ספגנו את אהבתה למשי ולתכשיטי כסף, אבל לא ממש הבנו את געגועיה".
"משאקר" נוצרה בעיקר מתוך מאגר הדימויים של תכשיטים תימניים שפורסמו בספר "מעשה רוקם" שערכה אחותי, שהינה חוקרת תרבות, בו נמצאים תצלומים שצילמה ביתי, אני מנסה לגעת בגעגוע של אמי לתכשיטיה וכך מתקיימים זה לצד זה החסר ויצירת הזיכרון, היש והאין, השחור והלבן, המהווים מעין סגירת מעגל.
שושנה גבעון
י"ז באב תש"ע
יולי 2010
שושנה גבעון - "משאקר"
התערוכה משאקר, העוסקת בזהות באמצעות תכשיטים תימניים, הינה מחווה לאמה של האמנית. התערוכה מורכבת משתי קבוצות של עבודות: בקבוצה הראשונה, שנעשתה בפורמטים קטנים, מוצגים פריטים זעירים כגון קמעות, חרוזים ,כפתורים ועוד. בקבוצה השנייה, שהיא לב התערוכה ונעשתה בפורמטים גדולים יותר, מוצגים דימויים של כלה תימנייה ודמויות נוספות שמפנות מבטן מטה, לעבר התכשיט. בעבודות אלה מטשטשת האמנית ומוחקת בהדרגה תכשיטים ופרטים בתמונה... גבעון מציגה קבוצה של שנים עשר לוחות מתכת וקופסת תכשיטים שמשתקף בה זיכרון התכשיטים הנעדרים.
מקורות ההשראה לתערוכה הם ספרה של כרמלה אבדר, אחותה של האמנית, "מעשה רוקם" וזיכרונותיה של אמה על התכשיטים. לפני עלותה ארצה, נאלצה האם להיפרד מהתכשיטים שקבלה כנדוניה מהוריה. תכשיטים אלה, שנועדו לסמל את מעמדה החברתי והכלכלי ולשמש כמקור הכנסה בעת מצוקה, נמכרו בפרוטות לתושבי המקום ואחרים נזרקו לפני העלייה למטוס, משום שנאמר לה כי לא יתאימו לחיים בישראל. הגעגועים לתכשיטים גרמו לכך שתשחזר בעצמה אוסף חדש. תכשיטים אלה היו תוצרי אופנה שביטאו כמיהה לישראליות שורשית ואותנטית, שהיהודים התימנים נחשבו למיצגיה הבולטים...
הטיפול במרכיבי הזהות הישראלית בתערוכה הנוכחית ממשיך מגמה שהסתמנה אצל האמנית גם בתערוכות יחיד קודמות שהציגה. ב"משאקר" , מדגישה האמנית את קיומו של קשר סימביוטי בין האישה לתכשיטיה, שהסרתם מעליה משולה להסרת חלק מהגוף. בתמונות הלבנות, שהן למעשה תבליטים, נדמה כאילו התכשיטים נחקקו על פני הגוף ממש...
סיפורה של האם, המסתתר מאחורי תמונות התכשיטים שיצרה בתה האמנית, מלמד על תהליך יצירת זהות ישראלית משילוב של תרבויות, שהוא גם סיפורם של רבים שהגיעו לארץ ממקומות אחרים.
מתוך הדברים שכתבה האוצרת
דבורה גולדברגר
יולי 2010