הברושים ומה שביניהם
כבר ההזמנה הייתה מסקרנת, תמונה עדינה כמו ציור יפאני, אח"כ מסתבר שהיא רק קצהו של הברוש שנפרש לפניך במלוא מערומיו, חושף את לבו ואת לבה...כבר בכניסה אפשר היה להקיף במבט אחד את כל האולם ולראות את הכל, ואותו עמוד ניצב בכולם - נוכח, בולט, עולה ומתפרץ מלמטה למעלה או מגיח מתוך המרקם.
זאת אחותי שיצרה זאת? הייתה מין תהייה... בתערוכה הראשונה - בקלות אפשר היה להתחבר עם המרקמים של הטקסטילים - הבאים מהבית של ההורים [רוקמת, אורג], וריאציות נהדרות על מה שהפנימה. בשנייה – היה חיבור מיידי לדמות - למרים ודרכה אפשר לחוש את האם, האישה והיוצרת, וכעת, רואים את היוצרת - הברוש הזקוף.
היוצרת העזה להציב משהו במרכז - זקוף, גאה, מבליח... עושה זאת בדרכה - בעדינות או בעזות... עבורי הברוש כאן מייצג אותה - היא מניחה את עצמה במגוון אופנים וצורות על מרקם חייה, המורכב מבית אבא, מביתה שלה, ומחווייתה כישראלית, ופה היא, כדבריה, מגיבה לסביבה הכפרית בתוך האורבנית... היא גם מגיבה לסביבה האמנותית היהודית-עברית-ישראלית ולמקורות השראתה האירופאים. בהצבת הברוש על רבדי- עבודותיה הקודמות היא מעניקה פרשנות אישית לברוש- סמל הישראליות, ובכך מגדירה ישראליות אישית שלה.
מתוך הדברים שכתבה
ד"ר כרמלה אבדר
מרצה במחלקה לפולקלור יהודי והשוואתי באוניברסיטה העברית.
( הכותבת הינה אחות של האמנית )
"בין העצים והלא עצים" אגי משעול
גיבור התערוכה "בין העצים והלא עצים" הוא עץ הברוש... גבעון אומרת שבחרה בברוש כי "עץ עבורי זה ברוש". את העבודות עשתה גבעון בטכניקות התחריט והדפס הרשת, כמצע שימשו אותה חומרים בעלי מרקמים שונים כגון נייר, בדי קנבס, אריגים הודיים צבעוניים.
בעבודות ניתן לזהות מקורות השראה שונים: אמנות עממית שאותה ספגה בבית הוריה, שהשפעתה ניכרת בהימצאות האריגים ביצירותיה ובעיטורים דמויי הרקמה. העיסוק באריגים ובמרקמים שונים עלה גם בתערוכות קודמות של גבעון.
דימויי השטיחים לוקחים אותנו לעבודות של אסד עזי... בהן השטיח הינו מוטיב חוזר.לשדרות הברושים והשדות האינסופיים בציוריו של ידיד רובין, נמצא הד בעבודות של גבעון. כאן נוצר שילוב מעניין בין הדימויים של רובין ועזי שאוחדו ונטמעו ביצירתה. במספר עבודות. שהרקע שלהם מורכב מעיגולים קונצנטריים, מהדהד, בזיכרון, הברוש של ואן גוך. גם כאן נוצר שילוב בין מזרח למערב.
הברושים נעשו במספר סגנונות: הברוש הריאליסטי המצולם והמודפס עובר גלגולים רבים ושונים בעבודות. ברושים מהודרים, שצבעם שחור, נעשו בהדפס רשת וצוירו באופן ריאליסטי.בקבוצת הציורים הזאת ניתן דגש ליופי, לרוחניות ולהרמוניה שקיימת בין הברושים לבין סביבתם. ברושים מסוגננים בצבעי שחור לבן, נעשו בתחריט וצוירו בסכמטיות מכוונת ויש דמיון בינם לבין כלי אבן עתיקים, כאילו נחצבו בסלע, מייצגים תמימות וראשוניות.בעבודות של צמרות הברושים ותקריבים שלהן, שנעשו בהדפס רשת, הדימויים הכמעט מופשטים, מלאי תנועה ומזכירים להבות של אש, נדמים גם כמעשה תחרה. למעשה עוסקת התערוכה בישראליות. הברוש נמצא כבר באמנות היהודית העממית, בתיאורים של סצנות מהתנ"ך ובמראות ירושלים וארץ הקודש, בקישוטי סוכה,בתמונות המציינות את "המזרח" ... הברוש נבחר בשל תפוצתו הגדולה בארץ, וכן בשל הקשר שלו עם בית-המקדש.
בסיכומו של דבר אנו רואים כי הישראליות העולה מהתערוכה מאופיינת בזיקה למקום, לתרבות ולמסורת היהודית וכן ברב-תרבותיות, שניכרת בשונותם של מקורות ההשראה.
מתוך הדברים שכתבה האוצרת
דבורה גולדברגר
חשון, אוק' 2007
הרהורים על ברוש
לא מעניין אותי לצייר ברוש "רגיל".
חיפשתי ברוש רק עם אדמה ושמיים
שעולה אל על לבד ובאופן מושלם
והיו הרבה הפרעות
חוטי החשמל הפכו לתלמים אינסופיים
לתוכם נוצקו מרקמי השטיחים
והברוש גם
ואחר, חרוט וצרוב במתכת
שפערתי בו חור להפר את השלמות
וישנם גם שלושה
ניצבים כחומה שחורה
והם בוקעים מתוך סלעים מוארים
והברוש הננסי שגדל והתעבה והתנשא
עד שפשט את צורתו
שושנה גבעון
חשון, אוק' 2007