הברושים ומה שביניהם
כבר ההזמנה הייתה מסקרנת, תמונה עדינה כמו ציור יפאני, אבל בכל זאת שונה, אח"כ מסתבר שהיא רק קצהו של הברוש, קצה שנפרש לפניך במלוא מערומיו, חושף את לבו ואת לבה, שהלא בחרה בו לייצג את יצירותיה.
נכנסתי לאולם, כבר היו אנשים, אבל כבר בכניסה אפשר היה להקיף במבט אחד את כל האולם, את כל הקירות ולראות את הכל, ואותו עמוד ניצב בכולם - נוכח, בולט, מעל, עולה ומתפרץ מלמטה למעלה או מגיח מתוך המרקם.
זאת אחותי שיצרה זאת? הייתה מין תהייה, כאילו ניצב משהו מולי משהו שאיני מכירה, איני מזהה, אבל גם שמכירה - חלק מתהליך, בתערוכה הראשונה - בקלות אפשר היה להתחבר עם המרקמים של הטקסטילים - הבאים מהבית של ההורים [רוקמת, אורג] ורואים את הבת המפלסת דרכה לעצמאות באמצעות וריאציות נהדרות על מה שהפנימה שם בבית ההורים, בשנייה - בקלות היה אפשר להתחבר לדמות - למרים ודרכה אפשר לחוש את האם, האישה והיוצרת, וכעת - בראש וראשונה רואים את היוצרת - הברוש הזקוף.
היוצרת העזה להציב משהו במרכז - זקוף, גאה, מבליח, זה משהו בה שעומד להתפרץ, שרוצה להשתחרר, אבל עושה זאת בדרכה - בעדינות או בעזות. המעיז- הגברי שבה והנשיות שעוטפת, הגברי שמהווה גם מצע להגחה הוא האיש שלה, המהווה מקור השראה בלתי נדלה לכוח שהיא צוברת כיוצרת.
עבורי הברוש כאן מייצג אותה - היא מניחה את עצמה במגוון אופנים וצורות על מרקם חייה - מרקם המורכב מבית אבא, מביתה שלה, ומחוויתה כישראלית המתבוננת בסביבתה. ופה היא, כדבריה, מגיבה לסביבה הכפרית בתוך האורבנית, למקומו של האדם הנבלע בה וממשיך לחפש את פיסת השמים הכחולה הנקיה, ומבטאת את חיפושיה היא. היא גם מגיבה לסביבה האמנותית היהודית-עברית-ישראלית ולמקורות השראתה האירופאיים. בהצבת הברוש על רבדי עבודותיה הקודמות היא מעניקה פרשנות אישית לברוש- סמל הישראליות, ובכך מגדירה ישראליות אישית שלה, שמחברת את הישראלי עם התימני שבה. היא גם מדלגת על המקומי, או משתמשת בו כדי לחבר אותנו לאמנות של אירופה, לברוש הנוצרי, אותו ברוש שמביא רובין בטריפטיקון כסמל של רוחניות, מעל הרועה המקומי המחלל שהרי איני בטוחה כי הברוש- אמנם מקומי, כמו הזית של עצי הים התיכון, האם לא הביאוהו מאירופה, כשם שהביאו את האורן והפכו אותו לסמל של קק"ל וכיבוש השממה?
כך או כך, הרי חוויה וחיפוש זהות הם העיקר ולא העובדות, וכך במרקם המורכב רב-השכבות של הווייתה – היא פורצת אל העבר-הווה המקומי עם רמיזה לאירופאי. מרקמים מפולחים מלאי חום מרמזים לעתיד, ואני כבר סקרנית לראות את השלב הבא...
המילים תובעות את מקומן לצד הצורות, אומרת היוצרת אבל דווקא החליל (של הרועה של רובין שברקע הברוש) השלים עבורי את החוויה של השהות בחברת היצירות. כאשר ניגן החליל הוא פלח בעדינות את האוויר, כשם שהברושים-עמודים מפלחים את המרקמים, הצליל הגיח מתוך השקט כמו שהברושים מגיחים מתוך המרקע..
ד"ר כרמלה אבדר, 2007
מרצה במחלקה לפולקלור יהודי והשוואתי באוניברסיטה העברית. תחום עיסוקה תרבות חומרית ואמנות עממית
( גילוי נאות-הכותבת הינה אחות של האמנית)
"בין העצים והלא עצים" אגי משעול
גיבור התערוכה "בין העצים והלא עצים" הוא עץ הברוש, שמופיע בכל אחת מהעבודות שבתערוכה. גבעון אומרת שבחרה בברוש כי "עץ עבורי זה ברוש". את העבודות עשתה גבעון בטכניקות התחריט והדפס הרשת, כמצע שימשו אותה חומרים בעלי מרקמים שונים כגון נייר, בדי קנבס, אריגים הודיים צבעוניים ואפילו מטפחות מבד עדין המשמשות ככיסוי ראש לנשים דתיות. באחדים מהדפסיה הוסיפה עיטורי מכחול בצבעי טקסטיל, אותם היא מדמה לעבודת רקמה. בעבודות ניתן לזהות מקורות השראה שונים
אמנות עממית שאותה ספגה בבית הוריה (שמוצאם מתימן), שהשפעתה ניכרת בהימצאות האריגים ביצירותיה ובעיטורים דמויי הרקמה שהיא מוסיפה עליהן. העיסוק באריגים ובמרקמים שונים עלה גם בתערוכות קודמות של גבעון, "משובץ ומרוקם" ו"מרים היא הבת האהובה עלייך". דימויי השטיחים לוקחים אותנו לעבודות של אסד עזי, אמן ממוצא דרוזי, בהן השטיח הינו מוטיב חוזר באופנים שונים בעבודותיו לשדרות הברושים והשדות האינסופיים בציוריו של ידיד רובין, אמן החי בקיבוץ, נמצא הד בעבודות של גבעון. בהדפסים בהם נדמה הרקע כשטיח משובץ, נוצר השילוב המעניין בין הדימויים של רובין ועזי שאוחדו ונטמעו ביצירתה. במספר עבודות בהן הודפס הברוש על אריגים הודיים וניירות שהרקע שלהם מורכב מעיגולים קונצנטריים, מהדהד בזיכרון החזותי שלנו הברוש של ואן גוך מהציור "לילה עם כוכבים". גם כאן נוצר שילוב בין מזרח למערב שכן האריג ודוגמת השטיח מקורם במזרח, אך ההקשר החזותי מערבי.
הברושים נעשו במספר סגנונות
הברוש הריאליסטי המצולם והמודפס עובר גילגולים רבים ושונים בעבודות, שמפרשים באופן שונה את צורתו של העץ ומאירים, כל אחד בדרכו, את פניה השונות של הישראליות. ברושים מהודרים, שצבעם שחור, נעשו בטכניקת הדפס רשת וצוירו באופן ריאליסטי. אחדים מהם דקים וארוכים ואחרים מוקפים הילת אור. ברושים אלו הודפסו על גבי רקעים בצבעים חמים, שלחלקם אופי קישוטי ולחלקם נוף מרומז. בקבוצת הציורים הזאת ניתן דגש ליופי, לרוחניות ולהרמוניה שקיימת בין הברושים לבין סביבתם.
ברושים מסוגננים בצבעי שחור לבן, נעשו בטכניקת התחריט וצויירו בסכמטיות מכוונת. הדמיון בינם לבין ציורי ילדים, והדמיון בינם לבין כלי אבן עתיקים, כשבנוסף לכך נפער מעין פה לחלקם, מייצגים תמימות וראשוניות, כאילו נחצבו בסלע.
בעבודות של צמרות הברושים ותקריבים שלהן, שנעשו בשיטת הדפס רשת, הדימויים הכמעט מופשטים מלאי תנועה ומזכירים להבות של אש, מעבירים תחושה של תנועה ונדמים גם כמעשה תחרה.
למעשה עוסקת התערוכה בישראליות. הקישור בין הברוש לבין ארץ ישראל אינו חדש. הברוש נמצא כבר באמנות היהודית העממית, על-גבי חותמות, בתיאורים של סצנות מהתנ"ך ובמראות ירושלים וארץ הקודש, באיורי כתובות, בקישוטי סוכה, בתמונות המציינות את "המזרח" וכד'. הברוש נבחר בשל תפוצתו הגדולה בארץ, וכן בשל הקשר שלו עם בית-המקדש, שבדומה לארז השתמשו בו לבנייתו (מלכים א' ה', 22).
בסיכומו של דבר אנו רואים כי הישראליות העולה מהתערוכה מאופיינת בזיקה למקום, לתרבות ולמסורת היהודית וכן ברב-תרבותיות, שניכרת בשונותם של מקורות ההשראה.
דבורה גולדברגר, אוצרת התערוכה
חשון, אוק' 2007
הרהורים על ברוש
לא מעניין אותי לצייר ברוש "רגיל".
חיפשתי ברוש רק עם אדמה ושמיים
שעולה אל על לבד ובאופן מושלם
והיו הרבה הפרעות
חוטי החשמל הפכו לתלמים אינסופיים
לתוכם נוצקו מרקמי השטיחים
והברוש גם
ואחר, חרוט וצרוב במתכת
שפערתי בו חור להפר את השלמות
וישנם גם שלושה
ניצבים כחומה שחורה
והם בוקעים מתוך סלעים מוארים
והברוש הננסי שגדל והתעבה והתנשא
עד שפשט את צורתו
שושנה גבעון
חשון, אוק' 2007